גזר דין בתיק פ"ל 4760-03-11

הנאשם שלפני הורשע, על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

על פי כתב האישום נהג הנאשם ביום 04/01/2011 במונית ונסע ברחוב אוהל יהושע בירושלים. באותן הנסיבות נהג הנאשם ברכב, לאחר שהודע לו שהוא פסול ונהיגתו אסורה.

בטיעוניה לעונש ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס כספי. לטענתה, הנאשם בן 57 נוהג משנת 73 ולחובתו 54 הרשעות קודמות. המאשימה הדגישה כי אין לקבל טענת הנאשם אשר הוזכרה בתסקיר שירות המבחן בדבר הצורך שלו בנהיגה לצורכי פרנסה ואין לטעמה כל נימוק שיצדיק סטייה מהענישה המקובלת בעבירות של נהיגה בזמן פסילה בדמות המאסר בפועל.

הסניגורית הפנתה לאמור בתסקיר אשר מפרט את נסיבותיו המיוחדות של הנאשם. הסניגורית הפנתה בין היתר לעובדה ששירות המבחן התרשם ממנו כאדם שהביע חרטה על מעשיו.

שירות המבחן סבור כי הנאשם מצוי במצב כלכלי קשה ומבטא רצון לשיקום חייו במסגרת עבודתו כנהג מונית. לאור מצבו הכלכלי, גילו והקושי בפרנסה וכן לאור החרטה שביטא, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש הרתעתי, על מנת למנוע הישנות העבירה, במסגרת מאסר על תנאי וכן עונש חינוכי המציב גבולות במסגרת צו שירות לתועלת הציבור.

דיון

עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה הטומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל, ולא פחות מכך משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי ביהמ"ש (רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל). הנוהג בזמן פסילה ממשיך לסכן את שלום הציבור לאחר שבעבר כבר הוכיח כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, ומוכיח במעשיו כי לא ניתן להרחיקו מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן).

יש בעבירה זו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל).

חומרתה של העבירה מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל גם כאשר מדובר בעבירה ראשונה (ע"פ (י-ם) 8392/04 עליאן נ' מדינת ישראל, ע"פ (י-ם) 2748/08 שוויקי נ' מדינת ישראל).

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי נסיבות המקרה הינן חריגות ומיוחדות המצדיקות סטייה מהעונש המקובל במקרים דומים ולכן החלטתי שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ואסביר.

מבלי להמעיט מחומרת העבירה ומבלי להקל ראש במעשה עצמו של נהיגה בזמן פסילה, הרי מדובר בנאשם עם נסיבות מאוד מיוחדות כפי שפירט שירות המבחן בתסקיר.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הביע חרטה עמוקה בפניי וחסך זמן שיפוטי יקר. מצבו הכלכלי של הנאשם והחובות הרבים בהם הוא שרוי הביאו אותו לטענתו לדחף שינהג במונית לצורכי פרנסתו על אף הפסילה שהוטלה עליו.

אי לכך אני מקבל המלצת שירות המבחן במקרה זה, ונמנע מלהטיל עליו עונש של מאסר בפועל. אם כי לטעמי יש לאזן זאת ברכיבי ענישה נוספים צופי פני עתיד על מנת למנוע הישנות העבירה ולהציב לנאשם גבולות לבל יתפתה וינהג בפסילה או ללא רישיון נהיגה בתוקף.

לאור הנימוקים האמורים לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1.           לתשלום קנס בסך 1,000 ש"ח אשר ישולם ב 2 תשלומים חודשיים החל מיום 31/01/2013 או 5 ימי מאסר שישא הנאשם תמורתו.

2.           לפסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים. הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה שלו עד ליום 28/02/2013 .

            תשומת לב הנאשם לכך שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

3.         לפסילה מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

4.         אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 10 א' ו/או 67 לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם  נהיגה בפסילת רישיון או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף למעלה משנה.